כלי נגישות
אז מה באמת אני יכול לעשות כשאין לי מספיק עצם? - בשנים האחרונות נשאלת שאלה זו יותר ויותר.
קצת היסטוריה:
לפני עידן השתלים, שאלה זו הייתה נשאלת לרוב על ידי מטופלים מחוסרי שיניים, במיוחד לגבי הלסת התחתונה, כשלאחר שנים של שימוש בתותבת וספיגה משמעותית של עצם הלסת, העצם כבר הפכה "שטוחה" ולא מספקת כל אחיזה לתותבת, דבר שגרם לתנועה שלה, נפילתה ופציעה יומיומית של הרקמה הרכה.
כיום:
לשמחתנו, בעידן שלנו יש פתרון שנקרא שתל דנטאלי ואנחנו, צוותי מרפאות השיניים, יכולים להעניק למטופלים שלנו בעזרת השתלים, תחליף שיקומי, יציב, אשר אמור להרגיש בפה טוב יותר ומהווה תחליף דומה יותר למשנן שאיבדו.
איפה הבעיה? השתל הדנטאלי הזה, לפחות על פי תכנונו המקורי, אמור לשבת ולהיות מחובר בתוך עצם הלסת שלנו, בדומה לשורש השן שאיבדנו, כך שלצורך החדרתו והצלחתו אנו זקוקים לעצם. עצם הלסת היא כזאת שלצערנו עם הזמן נספגת, לעיתים באיטיות לעיתים מהר יותר אבל בפועל אנו מאבדים מנפחה.
כמה עצם? כמה שיותר. ככל שבאזור מחוסר השיניים יש יותר עצם, הדבר מאפשר (יחד עם עוד כמה משתנים) להחדיר שתל רחב ו/או ארוך יותר, דבר המגדיל את שטח הפנים שלו, נתון המהווה משתנה משמעותי לשטח של הקשר בין השתל לעצם, מכאן - לאיכות האחיזה בין השתל לעצם (אוסטאו-אינטגרציה) ובסופו של דבר – הפרוגנוזה כלומר, הצלחת השתל לאורך שנים.
הגענו למצב בו חסרה לנו שן (או יותר) ואנחנו רוצים לבצע באזור הזה שתל, מה התהליך הנפוץ שנעבור? – הולכים למכון צילומי רנטגן, מבצעים צילום CT, ממתינים יום-יומיים, הקובץ המפוענח נשלח למרפאה ומועבר לכירורג, הכירורג עובר על המידע, משקלל את כלל הנתונים ומציע מה לעשות – בשפה שלנו - "תוכנית טיפול" ואם יש מספר אפשרויות אז "תוכניות טיפול".
בבחירה והסכמת המטופל/ת לאחת מהאפשרויות קובעים תור לביצוע השתל/ים, מבצעים אותם, ממתינים תקופה מסוימת, לעיתים נפגשים שוב לחשיפת השתלים ואז ניתן לשקם את השתלים הללו על ידי השיקום שתוכנן (כתר, גשר, תותבת).
חוסר העצם, על עוצמותיו וסוגיו השונים, נחשף לנו יותר במדויק בשלב בדיקת צילום ה- CT על ידי הכירורג וניתן לסיכום באופן עקרוני באפשרויות הבאות:
1. חוסר בגובה העצם תתבטא ב:
א. חוסר מצד הפה ("שקיעה" של העצם באזור שהשן נעקרה)
ב. חוסר מצד קצה השורש (לדוגמה - לאור אנטומיה של הסינוס בלסת העליונה)
2. חסר בעובי העצם תתבטא ב:
א. אנטומיה של עצם בצורת מלבן דק לכל גובה העצם
ב. אנטומיה של עצם בצורת "בננה", כמלבן מכופף
ג. אנטומיה של עצם בצורה של משולש, דק מאוד בצד בו יש להניח את השתל
3. איכות העצם נמוכה – עצם "ריקה" – פחות עצם קשה ויותר חללים
4. שילוב של הקודמים
נאמר שהכירורג מזהה שיש חוסר של עצם, איך ניתן להתמודד ו"לתקן" את המצב?
הפתרון, שצריך שיהיה מותאם כמובן לסוג ועוצמת הבעיה, מתקיים בשינוי שנבצע באחת או יותר מהאפשרויות הבאות:
1. סוג ו/או צורת השתל:
א. שתלים דקים במיוחד (מאפשרים מיקום בעצם דקה כמו גם במרווח צר בין שיניים)
ב. שתלים קצרים במיוחד (מאפשרים מיקום בעצם "נמוכה")
ג. שתלים מותאמים אישית על העצם (חיצונית לעצם כמו אוכף)
2. מיקום השתל:
א. קדמית ו/או אחורית לפגם בעצם
ב. בזווית מיוחדת על מנת להימנע מקירבה לאנטומיה הקיימת
ג. בזווית מיוחדת (כמו בשיטת ALL ON X)
ד. בעצם הגולגולת שאיננה נספגת (זיגומטיים וכדומה)
3. שיפור ותיקון העצם:
א. השתלת עצם (אוגמנטציה) להוספת עצם לגובה הלסת (ורטיקאלית)
ב. השתלת עצם (אוגמנטציה) להוספת עצם לעובי הלסת (הוריזונטאלית)
ג. הרמת סינוס (להוספת עצם על ידי הרמת רצפת החלל הסינוסים בלסת העליונה)
1) סגורה ("קטנה" יותר - הוספת עצם דרך פתח ההכנה לשתל)
2) פתוחה ("גדולה" יותר - הוספת עצם לרוב על ידי פתיחת "חלון" לצד הסינוס)
ד. פיצול, ביקוע ומילוי עצם לקבלת עיבוי הלסת
למעשה, הנושא כל הזמן מתפתח ונעשים מהלכים אשר הם לעיתים מורכבים, על מנת לאפשר ביצוע שתלים דנטאליים וזאת על מנת לאפשר שיקום קבוע ויציב כמה שניתן, דבר התורם מאוד לאיכות החיים של המטופלים.
לעיתים קיימת פגיעה במוך השן, אשר מובילה לטיפול שורש, בזמן ששורש השן עדיין לא הספיק לסיים את התפתחותו, הוא קצר יותר וקצה השורש רחב ו"פתוח".
בנוסף, תהליכים דלקתיים, שלא טופלו בזמן, עלולים לפגוע בקצה חוד שורש השן, בשיניים שלא טופלו בעבר אך גם בשיניים שבוצע בהן כבר טיפול שורש.
מצבים אלו מקשים מאד להגיע לתוצאה טובה וחזויה של טיפול שורש או חידוש טיפול שורש ולכן משתמשים בתהליך ביניים הנקרא אפקסיפיקציה.
כשמוך של שן "צעירה" נפגע, עלול להתקיים מצב בו התאים בתעלת השורש נפגעו ולא ישלימו את בניית קצה השורש, כך שהוא נשאר "פתוח" ואין דרך לאטום אותו היטב בעזרת טיפול שורש.
תהליך החיוד (אפקסיפיקציה) המבוצע לרוב בעזרת חומר בסיסי, גורם ל"ריפוי" קצה שורש השן ובניית איטום בקצהו, כך שניתן יהיה לבצע טיפול שורש בעל סיכויי הצלחה טובים יותר.
במקרים של דלקת באזור חוד השורש, כולל המצבים בהם השן כבר טופלה בעבר על ידי טיפול שורש, יבצעו לרוב תהליך של טיפול בשורש פתוח, בו מנצלים את תכונות החומר הבסיסי על מנת ל"רפא" ולהקטין את התהליך הדלקתי, עוד לפני שיבוצע טיפול השורש, כמו גם לפני שהשורש יאטם מחדש במהלך חידוש טיפול השורש.
תהליך האפקסיפיקציה כולל הנחת חומר ייעודי, בתוך תעלות השורש, לאחר ניקוי טוב שלהן כמובן, כשאת פתחי הכניסה לתעלות סוגרים עם סתימה זמנית. על פי חומרת המצב ייקבע מועד ומהות המשך הטיפול שיכול להיות כמפגש לסיום טיפול השורש או החידוש, אך גם למפגש להחלפת החומר והמשך תהליך החיוד.
FAQ - תשובות לשאלות נפוצות בנושא:
נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה
במקרים שגרתיים, ניתן לטפל בחוסר שיניים הנובע מעקירתן או מחוסר מולד בעזרת שתלים דנטאליים.
שתלים אלו מתבצעים לרוב בפגישה אחת על ידי רופא/ה מיומנ/ת בתחום זה.
מהלך הנחת השתלים שונה ממקרה למקרה ותלוי בכמות וסוג השתלים והשיקום, כמו גם בכמות וסוג העצם במקום ההשתלה.
השתל עשוי מתכת טיטניום מיוחדת והוא עובר תהליכים מיוחדים במהלך הכנתו לשימוש כשתל בחלל הפה.
רקמת העצם נבנית ומתחברת לשתל הטיטניום בתהליך הנמשך בין ארבעה לשישה חודשים.
בדרך כלל מבוצע השתל תחת השפעת אלחוש מקומי.
בסיום תהליך קליטת השתל הדנטאלי מתבצעת חשיפה של כותרת השתל ומונחת כיפת ריפוי על גבי כותרת השתל.
בשלב זה ניתן להמשיך בביצוע השיקום על גבי השתל/ים כתלות בצרכים, במצב השתלים ובתכנון המקורי.
FAQ - תשובות לשאלות נפוצות בנושא:
שאלה:
מה יהיה לי במקום של השתל, ממועד ההשתלה עד לשיקום הסופי ?
תשובה:
המטרה בביצוע שתל ושיקום עליו היא השלמת השן או שיניים החסרות בפה.
במצב בו השיניים החסרות חשובות לצורך אסתטי או ללעיסה ולא רוצים להישאר לאורך כל תקופת האיחוי ללא השן או השיניים, ניתן, על פי המקרה, לבצע סוגים שונים של שחזורים זמניים, כשהנפוצה היא תותבת זמנית נשלפת.
שאלה:
הרופאה טוענת שיש לעקור את השן, להמתין כמה חודשים, לבצע את השתל ולהמתין עוד כמה חודשים, לצורך מה ?
תשובה:
במרבית המקרים, נעקרת השן, משום שלא ניתן לשמור עליה עוד, דבר המלווה לרוב בתהליך דלקתי סביב השורש אשר פוגע בעצם. כמו כן עצם העקירה עצמה מותירה את האזור המיועד לשתל, כשהוא מחוסר כמות עצם המתאימה להשתלה במקום ולכן בחלק מהמקרים ממתינים לריפוי ובניה של עצם ורק לאחר מכן, פונים להשתלה במקום.
במרבית המקרים, ממתינים לאחר ביצוע השתל מספר חודשים, עד לשיקום עליו !
במהלך הזמן ווהתקדמות בטכנולוגיה והמחקר, מתבצעים יותר שתלים מיידיים (מוכנסים במעמד העקירה) כמו גם שתלים המיועדים להעמסה מיידית (ניתן להניח עליהם שיקום זמני, מייד במועד ההשתלה), כך שנראה שבעתיד טוב.
שאלה:
כמה זמן צריך לחכות עד לשיקום על השתל ?
תשובה:
לאחר ביצוע השתל, ממתינים בדרך כלל לאיחוי של העצם סביב השתל ולאחיזה מספקת שלו.
כתלות בסוג וכמות העצם התומכת, ממתינים ברוב המקרים כחצי שנה עבור לסת עליונה וכארבעה חודשים
בלסת התחתונה, זמן זה יכול להשתנות על פי החלטת הרופא/ה המשתיל/ה, עקב תנאים מיוחדים וספציפיים.
שאלה:
מהם סיכויי ההצלחה ולכמה שנים השתל יחזיק בפה ?
תשובה:
למעט מצבים סיסטמיים מיוחדים, ביצוע שתל אצל רופא/ה מיומנ/ת בכך, מצליח בכ- 95% מהמקרים.
הצלחת יצירת הקשר בין השתל לעצם בטווח הקרוב, מאפשרת במרבית המקרים, הצלחת השתל לשנים רבות.
נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה
כפי שכבר ראינו, רפואת השיניים המודרנית מתרכזת בתהליכי מניעה, כך שכיום הגנה בפני חבלות לאזור הפנים וחלל הפה, מקובלת מאד כטיפול מניעתי במטופלים החשופים לפגיעה זאת, כמו העוסקים בענפי ספורט שונים.
בכל ענף ספורטיבי, קיימת סכנה כלשהי לחבלה לאזור הפנים ולאזור חלל הפה. כתלות בסוג הפעילות הספורטיבית, מהירות הפעילות והסביבה בה היא מתרחשת, יחשבו ענפי ספורט מסוימים כמסוכנים יותר ובעלי סבירות גבוהה יותר לחבלות גוף בכלל ובאזור חלל הפה בפרט.
אזור הפנים ובייחוד אזור הלסתות וחלל הפה, נמצאים בחזית הסופגת. ברוב ענפי הספורט ובכלל, אנו פונים עם פנינו לכיוון האתר בו מתרחשת הפעילות. משום כך, אזורים הקרובים יותר לאזור הפעילות, חשופים יותר לפגיעה, בייחוד עם הם בולטים קדימה כמו הלסתות ובמיוחד השיניים הקדמיות.
החבלות נובעות בדרך כלל באופן ישיר מהספורט עצמו, כמו במהלומה לאזור הפנים, תוך כדי קרב באחת מאומנויות הלחימה שונות או בצורה עקיפה, כמו בנפילה מהאופניים במהלך מרוץ. ככל שהפעילות אינטנסיבית ומהירה יותר קיים סיכוי גבוה יותר לפגיעות ישירות ועקיפות.
החבלות כוללות:
1) רקמות רכות - חבלה, שריטה, שפשוף, מכה, שטף דם, חתך וכדומה.
2) שיניים - תנועה של שן בלסת, שברי שיניים בדרגות שונות, יציאת שן מהלסת.
3) עצמות הלסת - סדקים ושברים מסוגים שונים.
4) זעזוע מוח - מעבר החבטה מהלסת לגולגולת.
קיימים סוגים שונים של סדי הגנה ספורטיביים, הנבדלים בעיקר באזורי ההגנה, צורת הסד, החומר ממנו הסד עשוי והצבע שלו. הרופא/ה והטכנאי שמייצרים את הסד, מתאימים את סוג הסד לסגנון הספורטאים ולענף הספורט באופן ייחודי.
הסד מתבצע בדרך כלל בשני מפגשים. בראשון מעתיקים את צורת השיניים על ידי מטבעים של סיליקון אותם שולחים למעבדת השיניים. במפגש השני בודקים, מתאימים ומוסרים את הסד למטופל/ת.
אצל ילדים העוסקים בספורט, יש לקחת בחשבון, שיש צורך להחליף את הסד, כל תקופה קצרה, לאור השינויים שחלים בלסתות ובמיקום השיניים תוך כדי ההתפתחות.
FAQ - תשובות לשאלות נפוצות בנושא:
נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה
כפי שכבר תואר, במקומות שונים באתר, עוסקת רפואת השיניים בימינו במניעה, כלומר הפחתת היווצרות ו/או התקדמות של המחלות השונות בחלל הפה.
חלק מתהליך המניעה של העששת, או בשמה הנפוץ - חור בשן, הוא ביצוע של איטומי חריצים וחרירים במשטחים הגלויים של השיניים.
לאיטומי החריצים והחרירים בשיניים תפקיד עיקרי בהפחתת כמות שאריות המזון והחיידקים הנשארים זמן רב בסמוך לנקודות התורפה של השיניים . התהליך מתקיים בכך שאוטמים את החריצים והחרירים ויוצרים משטח חלק יותר, כך ששאריות המזון גולשות מעליהם ולא "נתקעות" בהם.
בנוסף, לאיטומי החריצים תפקיד משני באיתור מוקדי עששת ראשוניים, שעברו את הגבול הדק שבין איטום לסתימה, אך לא תמיד נראים בצילומי הרנטגן. במהלך ביצוע האיטום, יתכן ותתגלה עששת עמוקה יותר, אשר הטיפול בה הוא על ידי סתימה רגילה ואילולא היינו מבצעים את האיטום, לא היינו מגלים אותה כלל, כך שהנזק לשן היה גובר.
במהלך הטיפול לאיטום חריצים בשיניים, מבוצעות הפעולות הבאות, בדרך כלל, ללא צורך בהרדמה מקומית:
הכנת השן- סילוק שאריות מזון וצביעה מתוך חריצי וחרירי השיניים ולאחר מכן תהליך להגדלת שטח האחיזה של האיטום לשן.
ביצוע האיטום - הנחת חומר האיטום באזורים המיועדים והקשייתו על ידי אור מתאים.
איטום החריצים, כשכבת "פלסטיק" דקה, המודבקת למשטחי השן, עלול ל"התקלקל" עם הזמן, להתקלף לחלוטין או כחלקים ממנו, שם יתפסו שוב שאריות ולכן קיימת חשיבות גדולה לביקורות התקופתיות, זאת על מנת לאתר את האיטום שנפגם ולחדשו בהקדם האפשרי.
האם איטום חריצים מונע את כל החורים ?
בפרוש לא. ביצוע האיטום בצורה מיומנת, מפחית מאד את הסיכוי לעששת במשטחי השיניים שנאטמו. למרות זאת, לא ניתן לאטום את כל השן, לכן במקרים של צחצוח לקוי ואכילה מרובת פחמימות, תוכל להתפתח עששת באזורים אחרים כמו במשטחים שבין השיניים.
תמונה המציגה איטום חריצים בשן.
כמו כל תהליך מניעתי, יש להשתמש בו בחוכמה ובהתאמה לצרכי המטופל/ת באופן אישי. למטופלים בעלי קצב התפתחות חורים גבוה וקשיים בשמירה על היגיינת הפה, הטיפול לאיטום החריצים הוא הכרחי !! לעומת זאת, למטופלים בעלי צורת שיניים שטוחה, חריצים רדודים ומעוגלים, רמת היגיינה מעולה וקצב התפתחות עששת נמוך מאד, הצורך באיטומים קטן יותר.
האם הטיפול לאיטום חריצים מתאים לכל הגילאים ?
בהחלט כן. למרות שנהוג לחשוב שאת איטומי החריצים עושים רק כטיפול בשיניים של ילדים, הרי שהטיפול מתאים במיוחד לשיניים קבועות אצל ילדים ומבוגרים כאחד. לכל מטופל/ת ולכל שן, היה והם מתאימים להגדרות ולצרכים, ניתן לבצע איטום חריצים, להגנה נוספת, ללא הבדלי גיל.
איטומי החריצים הם רק חלק ממערך המניעה הנרחב שיש לרופאי השיניים להציע ולמטופלים לבצע, על מנת להילחם בהתקדמות החורים בשיניים.
הטיפול לאיטום החריצים, לא מונע חורים בשן לבדו !. ברמה היומיומית, עדיין יש לצחצח טוב, להעביר חוט, להפחית מכמות המזון העשיר בפחמימות ועוד ועוד...
FAQ - תשובות לשאלות נפוצות בנושא:
שאלה:
הרופאה המליצה לי על איטומי חריצים, מהם סיכויי ההצלחה ?
תשובה:
איטום החריצים, הינו טיפול מניעתי באזור משטחי השן המחורצים.
כשהאיטום מבוצע על ידי אדם מיומן, בצורה נכונה, עם החומרים המתקדמים ומקפידים על תנאים מתאימים, כולל מעקב תקופתי וחידוש האיטום בעת הצורך, אחוזי הצלחת האיטום במניעת עששת גבוהים ביותר.
שאלה:
הרופא טוען שיש בחריצי השן, התחלה של עששת וכדאי לבצע איטום, למה לא לבצע כבר סתימה ?
תשובה:
איטום חריצים הוא שלב שמרני יותר מביצוע סתימה, אם ניתן - עדיף להגיע למצב של איטום ולא של סתימה, העששת במצב זה מצויה בחריצים וסילוק החומר הפגוע יכול למנוע צורך בסתימה !
לעיתים משמש ביצוע האיטום כחלק מתהליך האבחון, כך שהיה וחושפים עששת עמוקה יותר במהלך האיטום תבוצע סתימה או סתימה ואיטום על פי הצורך.
שאלה:
האם איטום חריצים יכול למנוע עששת גם בחריצים שבין השיניים ?
תשובה:
איטום חריצים מבוצע על גבי משטחי הלעיסה המחורצים או במשטחים מחורצים אחרים, כמו אלה הפונים לכיוון הלשון ולכיוון השפה.
ה"חריצים" בין השיניים, אינם חריצים אלה מרווחים שבין שן לשן ואותם לא ניתן לאטום.
מניעת העששת במשטחים אלה מתבצעת על ידי העברת חוט יומיומית בין השיניים.
שאלה:
האם איטום הוא טיפול לשיני חלב, לשיניים קבועות לילדים או גם למבוגרים ?
תשובה:
איטום חריצים מבוצע על פי צורך, בכל שן וזאת על מנת למנוע התפתחות עששת, כמו גם כטיפול בעששת התחלתית בחריצי השיניים ללא קשר לגיל המטופלים.
נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה