רפואת שיניים היא מקצוע חופשי אשר מאפשר לרופאי השיניים להציע למטופלים שלהם את מה שהם חושבים שהכי נכון בעיניהם לבצע וזה דבר מעולה!

הרופאים הנוקטים ברפואת שיניים שמרנית, ימליצו בדרך כלל פתרונות וטיפולים פשוטים ומינימאליים יותר לטיפול שמתחייב מהמצב.

רפואת שיניים משמרת ורפואת שיניים שמרנית

רפואת שיניים משמרת הינה הענף ברפואת השיניים העוסק בפעולות כמו סתימות ואיטומי חריצים אשר נועדו לשמור על יכולת השימוש (פונקציונאליות), מראה וצורת השן הטבעית. 

רפואת שיניים שמרנית הינה גישה הדוגלת בניהול דרכי הטיפול בבעיה תוך כדי מחשבה על הדרך הטובה ביותר אשר תוביל למיקסום תוחלת חיי השן, השחזור או השיקום.
בגישה זו אנו מנסים להשתמש בטיפול הפחות הרסני או רדיקאלי אשר מתאים למצב, כמו לשמור על שיניים חולות באמצעות היגיינה, שימוש בחומרים לחיזוק השן, מעקב, או טיפולים שונים (לעיתים על מנת לשמור על המצב יש לבצע טיפולים מינימליים ועיתים טיפולים מורכבים) וכמובן כמו תמיד, בהתאם להבנת והסכמת המטופלים.

הדרך היא לטפל בשיניים, רק כשצריך, מבלי להסיר ממבנה השן הבריא חומר מיותר, לבצע טיפול גדול שישמור את השן לעוד כמה שנים, או אף להחליט שלא מטפלים בשן חולה משום שבשלב זה הנזק בטיפול עלול להיות גדול מהשארת המצב למעקב.

הדוגמאות לכך רבות ואציג פה כמה:

1. עששת שהיא "חור" או ריקבון השן, צריכה להיות מטופלת ע"י סילוקה וביצוע שחזור (סתימה). לעומת זאת, עששת ראשונית (חור קטן מאוד) בין השיניים במשטח D(דיסטאלי/אחורי), אכן יכולה להיות מטופלת ע"י סתימה, אך ניתן לשקול גם הגברת העברת חוט דנטאלי, שטיפות המכילות פלואוריד ופגישות תכופות במרפאה לביקורת. ביצוע השחזור בשלב זה, כשהעששת נאמר בגודל של 0.5 מ"מ, עלול יגרום בכל מקרה להסרת חומר שן בריא (בנוסף לאזור הנגוע) של כ- 3 מ"מ ולהפעלת "שעון החול" הסטטיסטי לתוחלת חיי השחזור.
2. עששת עמוקה תחת כתר בשן אחורית, צריכה לרוב להיות מטופלת ע"י עקירת השן ולשקול לבצע במקומה גשר או שתל.  
   לעומת זאת, ניתן לשקול, אם ניתן להגיע ולסלק עששת זאת ולבצע סתימה או אף להשאיר את המצב למעקב, כולל שימוש בסילון מים יומיומי, מברשות מיוחדות, שטיפות המכילות פלואוריד ופגישות תכופות במרפאה לביקורת.
3. תהליך דלקתי, בקצה השורש של שן שעברה טיפול שורש, מבנה וכתר, צריך להיות מטופל ע"י הסרת הכתר והמבנה, חידוש טיפול שורש, מבנה וכתר חדשים או אף עקירת השן.
   לעומת זאת, היה והשן/תהליך הוא א-סימפטומטי, כלומר ללא תסמינים, ואין כל צורך רפואי אחר בפירוק הכתר והחלפתו, ניתן לבדוק אם קיימים שינויים מצילומים קודמים ולשקול לבצע מעקב תכוף על התהליך ולפי התוצאות לקבל החלטות.

בטבלה הבאה ריכזתי עוד כמה דוגמאות של הבעיות והאפשרויות השמרניות לעומת הרדיקליות אשר ייתכן ועומדות לרשותנו כפתרון:

השיקולים שצריכים לקחת בחשבון הם:

1. התאמת דרך זו ל"אני מאמין" של המטופלים עצמם,
2. קצב ההתפתחות החזוי של הנזק לשן, באם לא נטפל או נטפל מינימאלית,
3. יכולות המטופל/ת להתמודד עם המחלה ולהגיע לביקורות ע"פ המתבקש,
4. היכולות הפיזיות של הטיפול המוצע, השרידות או תוחלת החיים של הטיפול המוצע
5. האם הטיפול עצמו ולעיתים ה"פגיעה הנדרשת" שהטיפול מסב לשן בשלב זה, ישפר או ירע את השרידות המיידית ולטווח ארוך, לעומת חוסר הטיפול בשלב זה והמשך מעקב.
6. כמה הבעיה שנמצאה מפריעה או מזיקה? כרגע או מחר, לשן עצמה לסביבת הפה או למטופל/ת...

חשוב מאוד לחדד!

אין תחליף לייעוץ מסודר אצל רופא/ת השיניים שלך, אותו/ה רופא/ה שאתה סומך על דעתו/ה.

לא תמיד נכון לבצע "רק" מעקב או טיפול "קטן". לעיתים הטיפול השמרני יהיה מורכב ו"גדול", לדוגמא:

שן עם סדק, תהליך דלקתי הסופג עצם סביב שורש השן. היה ונמתין הרבה זמן תוך כדי שאנו מנסים "לשמר" את המצב, תמשך הידרדרות באזור וכשנרצה להמשיך לעקירה ושתל, הם עלולים להיות מורכבים יותר. כלומר כאן השמרנות תתבטא בהמלצה להתקדם כמה שניתן מהר ע"מ למנוע נזק מיותר ומורכבות רבה יותר בטיפול העתידי.