כלי נגישות
פחד, באופן עקרוני, הוא מנגנון איתות טבעי של הגוף המזהיר אותו מסכנה חיצונית מוחשית ובעזרתו הגוף יכול להתכונן ולהתגונן. לעומת הפחד, חרדה משמשת לאותו תפקיד של התראת הגוף בפני סכנה, אך היא לרוב מעוררת את הגוף בפני איומים בלתי מודעים. תגובות אלה של הגוף הינן תקינות לחלוטין, פרט לאותם מצבים של תגובת יתר, בהם החרדה גורמת לשיתוק המערכת, פוגעת בתפקוד או גורמת להזנחה ו/או נזק לגוף.
אחד מסוגי הפרעות החרדה נקרא פוביה (Phobia) וניתן לתאר אותו כפחד חזק ממצב מסויים (כמו פחד גבהים או ממקומות סגורים) או ממפגש עם אובייקט מסויים (כמו כלב או מעלית).
במצבים אלה של פוביה, מרגיש האדם פחד חסר פרופורציה ולא הגיוני ולמרות שבמרבית המקרים האדם מודע לכך, הוא ימנע מהאובייקט או מהמצב הגורם לפוביה ומכך יפגעו תיפקודו, הנאתו מהחיים ולעיתים גם בריאותו.
קיימות תיאוריות שונות לגבי הבסיס והגורמים לפוביה ובינהן:
1. הפוביה כפחד נרכש, סביבתי, בעקבות התנסות אישית או אף כעדות שמיעה, למקרה של טראומה ממצב דומה.
2. הפוביה כתופעת פחד המועבר גנטית תורשתית וגורם לתופעות חרדה דומות.
על מנת ל"סלק" פוביות קשות יש לרוב להיוועץ ולעבור טיפול פסיכולוגי, אשר בסיומו יוכל האדם להתמודד טוב יותר עם המצב והאובייקט אשר משתקים אותו. לעיתים, היה והחרדה גבולית, ניתן על ידי למידה וחוייה חיובית מתקנת, להגיע למצב נוח יותר אשר מאפשר תפקוד תקין.
חרדה מטיפולי שיניים או פוביה דנטלית - חלל הפה מוגדר על ידי רוב בני האדם כאיבר אינטימי-אישי ולכן כניסה אליו וטיפול בו על ידי גורם חיצוני, עלולים לגרום לקונפליקט וחרדה. חרדה זו מאופיינת במצבים שונים הגורמים להימנעות מטיפולים בחלל הפה והשיניים, בהן ניתן לראות גם את הפחדים הבאים:
1. פחד מזריקות ומחטים.
2. פחד מהמכשירים (רעש, רעד, כאב).
3. פחד מחנק ובליעת מכשירים או חומרים.
4. פחד מאיבוד שליטה על הגוף.
5. פחד כללי מצוות רפואי, לובשי החלוקים הלבנים.
החשש מהביקור במרפאת השיניים נפוץ ביותר ולמעלה מ- 50% מהאוכלוסיה איננה "אוהבת" את הביקור במרפאה. קרוב ל- 20% מהאוכלוסיה סובלים מחרדה דנטלית והם לרוב נמנעים מטיפולי שיניים, דבר הגורם לנזק מתמשך ומצטבר בתפקוד והמראה שלהם, מכאן בבריאותם הפיזית והנפשית ובכלל איכות החיים שלהם.
פרט לטיפול פסיכולוגי מעמיק על מנת ל"סלק" את החרדה הדנטלית, עומדים לרשות רופאי השיניים כלים נוספים להתמודד עם החרדה, כשבבסיסם עומדת החוויה החיובית המתקנת, כלומר להעביר את המטופל ממצב של חרדה, למצב של חשש נורמלי, כך שהוא יכול להתמודד עימו.
בדרך כלל, בעקבות צורך טיפולי ממשי יתקיים תהליך טיפולי מקביל, בו יבוצעו טיפולי השיניים בצורה שאמורה לספק את החוויה החיובית המתקנת וזאת על ידי:
1. תהליך של בניית אמון עם הרופא/ה המטפל/ת, תוך הבנת המצב והתייחסות סבלנית ואמפטית.
2. שימוש בסוגים ודרגות שונות של סדציה (טשטוש) כמו גז צחוק, תרופות הרגעה ואף סדציה עמוקה.
3. שימוש בדמיון מודרך, הרפיות והיפנוזה במשך תהליך הטיפול.
4. טיפולי שיניים תחת הרדמה כללית.
התוצאה המקווה מתהליך זה היא שהמטופלים אשר סבלו מחרדה יוכלו בעקבות חוויות מתקנות להפוך להיות מטופלים בצורה רגילה, זאת בייחוד משום שתחזוקת השיניים וטיפולי שיניים הם טיפולים מתמשכים ולחלוטין לא אירוע חד פעמי.
במסגרת האפשרויות של רופאי השיניים ל"תקן" ניסיון קודם או חרדה, היה והחרדה גבולית, ניתן על ידי שימוש בגז צחוק, להביא את המטופל/ת החרד/ה, ללמידה וחוייה חיובית מתקנת ובכך להגיע למצב נוח יותר אשר מאפשר טיפול ותפקוד תקין.
בנוסף ובכדי לא לגרום לחוויות לא נעימות במטופלים הצעירים ולאפשר טיפול נוח יותר עבורם, שכיחות השימוש בגז הצחוק בתחום רפואת השיניים לילדים גבוהה יותר.
גז הצחוק או בשמו הלועזי - N2O) Nitrous Oxide) - הוא חומר כימי אשר בטמפרטורת החדר, נמצא במצב של גז, חסר צבע, לא דליק, בעל ריח וטעם נעים ומתקתק.
החומר הכימי של גז הצחוק הופק לראשונה לפני יותר ממאתיים שנה, כשבמקור ניסו להשתמש בו כחומר מרדים כמו כלורופורם ואתר.
גז הצחוק מוגדר כחומר נשאף הגורם לטישטוש, או "סדציה נשאפת", כך שהמטופלים נשארים בהכרה מלאה, מגיבים ומכך שאין צורך ברופא מרדים, אלא ברופא/ה שעבר/ה הכשרה מתאימה ומיומן בשימוש בו.
ברפואת שיניים משתמשים במערכות מתוחכמות של גז צחוק, אשר מערבבות את גז הצחוק הנקי עם חמצן ובכך נמנעים מתופעות שליליות אשר לצערנו מוכרות משאיפת בלוני גז צחוק נקי הנמכרים לצעירים במועדונים. המערכות הן בתקנים רפואיים כך שהן מכילות מנגנוני אל כשל, כלומר, הרופא/ה המטפל/ת לא יכול/ה (גם לא בטעות) להפחית את מינון החמצן אל מתחת לאחוזים המינימאליים (30%) והיה ויש ירידה בכמות החמצן שמגיע מבלוני הגז, המערכת עצמה תפסיק את הזרמת גז הצחוק.
גז הצחוק המעורבב בחמצן מועבר לגוף ממערכת המכשיר על ידי צינורות עד למסכת אף קטנה (נקראת אפון) דרכה המטופלים נושמים. יתרונו הגדול של הגז הוא בכך שתחילת השפעתו היא תוך מספר דקות של שאיפה ובסיום הטיפול היא עוברת לחלוטין במהירות תוך שאיפת חמצן נקי למשך זמן קצר, אין תופעות של התאוששות ואדם יכול לאחר סיום הטיפול לצאת לדרכו, לנהוג ברכבו ולהמשיך בעיסוקיו.
השפעות גז הצחוק - ההשפעות הפיזיות של השימוש בגז דומות עקרונית להשפעת אלכוהול וכוללות כבדות ורפיון, ישנוניות, הרגשת חום בשפתיים ובקצוות הגפיים, ניתן להרגיש מעט סחרחורות וכדומה. ההשפעות החשובות של השימוש בגז הצחוק מסוכמות בסעיפים הבאים:
1. הרגשת אופוריה - רגיעה ונינוחות, הפחתת חשש וחרדה.
2. הגבהת סף הכאב - מאפשר לבצע פעולות קלות ללא אלחוש כלל ומקטין תחושות כאב בטיפול.
3. הפחתה בתפיסת הזמן - מאפשר יותר "סבלנות" ויכולת לעבור טיפולים מורכבים וממושכים במפגש אחד.
4. אמנזיה - מרבית הטיפול ואי הנוחות שבו, לא נזכרים, דבר המאפשר חוויה חיובית מתקנת.
5. הפחתה ברפלקס ההקאה - המוגבר במילא במטופלים חרדים, דבר המאפשר טיפול נוח למטופל ולמטפל.
6. הפחתה בתנועתיות הגוף והיפראקטיביות.
מכיוון שמנגנון הובלת החומר לגוף הוא בשאיפה דרך האף, לא ניתן לטפל בזמן שיש חסימה של האף, לדוגמא בתקופת נזלת וצינון וכמובן שלא בהפרעה קבועה של דרכי הנשימה דרך האף. בנוסף, לא מטפלים בגז צחוק במטופלות בהריון.
ההנחיות לפני טיפול עם גז צחוק כוללות המלצה לטיפול בשעות הבוקר (טוב תמיד משום שאנחנו פחות עייפים ולחוצים) וצום של כארבע שעות לפני הטיפול (דגש מיוחד על מוצרי חלב), ההימנעות כוללת שתיה.
במסגרת האפשרויות של רופאי השיניים ל"תקן" ניסיון קודם או חרדה, היה והחרדה מוגברת, ניתן על ידי שימוש בסדציה, לנסות להביא את המטופל/ת החרד/ה, ללמידה וחוייה חיובית מתקנת ובכך להגיע למצב נוח יותר אשר מאפשר טיפול ותפקוד תקין.
בנוסף ובכדי לא לגרום לחוויות לא נעימות במטופלים הצעירים ולאפשר טיפול נוח יותר עבורם, שכיחות השימוש בסוגי סדציה שונים בתחום רפואת השיניים לילדים גבוהה יותר.
טישטוש - סדציה (Sedation) - היא טכניקת הרגעה בה יש שימוש בחומר כימי (תרופה) אשר גורמת לטישטוש.
סדציה מתקיימת בעזרת כמה טכניקות ודרגות עומק שונות, אשר בהתאמה מבוצעות על ידי צוות מקצועי, בעל ניסיון וציוד המתאים לטכניקה ועומק הסדציה:
1. הסדציה המוכרת והנפוצה ביותר היא השימוש בגז צחוק, שהיא שיטה של סדציה נשאפת ודרגתה קלה. גז הצחוק המעורבב בחמצן מועבר לגוף ממערכת המכשיר על ידי צינורות עד למסכת אף קטנה (נקראת אפון) דרכה המטופלים נושמים. יתרונו הגדול של הגז הוא בכך שתחילת השפעתו היא תוך מספר דקות של שאיפה ובסיום הטיפול היא עוברת לחלוטין במהירות תוך שאיפת חמצן נקי למשך זמן קצר, אין תופעות של התאוששות ואדם יכול לאחר סיום הטיפול לצאת לדרכו, לנהוג ברכבו ולהמשיך בעיסוקיו.
2 . סדציה חזקה יותר מושגת על ידי שימוש בתרופות הניתנות דרך הפה או נרות. המטופלים נמצאים במצב של עירנות-נמנום והשפעתה נמשכת יותר, גם לאחר סיום הטיפול כך שיש צורך להמשיך ולהשגיח על מטופלים אלה גם לאחר מכן בבית. הטכניקה תלויה מאד במשך וצורת הספיגה של החומר והשפעתו על הגוף.
3. סדציה עמוקה מושגת בדרך כלל על ידי מתן חומר כעירוי לוריד, במצב הקרוב יותר להרדמה כללית. המטופלים נמצאים במצב של נמנום-שינה והשפעתה עמוקה וממושכת יותר, גם לאחר תום הטיפול כך שיש להמשיך ולהשגיח על המטופלים גם לאחר מכן במרפאה ובבית. הטכניקה תלויה מאד במיומנות המטפל/ת וקצב הזלפת התרופה ופחות מצורת והספיגה של החומר בגוף.
השפעות תהליכי סדציה - ההשפעות הפיזיות של השימוש בסדציה דומות עקרונית וכוללות כבדות ורפיון, ישנוניות. ההשפעות החשובות של השימוש בסדציה, מתחזקות יותר ככל שהתהליך עמוק יותר והן מסוכמות בסעיפים הבאים:
1. הרגשת אופוריה - רגיעה ונינוחות, הפחתת חשש וחרדה.
2. הגבהת סף הכאב - כתלות בעומק הסדציה, מאפשר לבצע פעולות ללא אלחוש כלל והפחתת תחושות כאב בטיפול.
3. הפחתה בתפיסת הזמן - מאפשר יותר "סבלנות" ויכולת לעבור טיפולים מורכבים וממושכים במפגש אחד.
4. אמנזיה - הטיפול ואי הנוחות שבו, לא נזכרים, דבר המאפשר טיפולים נוספים וחוויה חיובית מתקנת.
5. הפחתה ברפלקס ההקאה - המוגבר במילא במטופלים חרדים, דבר המאפשר טיפול נוח למטופל ולמטפל.
6. הפחתה בתנועתיות הגוף והיפראקטיביות.
במסגרת האפשרויות של רופאי השיניים לטפל במטופלים בעלי חרדה עמוקה מטיפולי שיניים, ניתן לבצע את הטיפול תחת הרדמה כללית. בנוסף, ניתן לטפל בהרדמה כללית באותם מצבים בהם לא ניתן לתקשר עם המטופל ו/או להשיג ממנו שיתוף פעולה ולשלוט בתגובותיו. בעזרת ההרדמה הכללית, ניתן בצורה מבוקרת, לטפל במספר רב של טיפולים בפגישה ארוכה אחת ולהביא למצב נוח יותר אשר מאפשר המשך טיפול ותפקוד תקין.
בנוסף, טיפול בהרדמה כללית, מאפשר טיפול במטופלים בעלי רגישות (אלרגיה) לחומרי ההרדמה המקומית.
הרדמה כללית (General Anaesthesia) - היא מצב בו האדם נמצא בחוסר הכרה, ללא זיכרון של הטיפול וללא כאב ממנו. השליטה במשך ועומק ההרדמה מתבצעת על ידי רופא מרדים אשר שולט בכך על ידי מינון החומרים המרדימים.
בזמן ההרדמה, כשאדם מחוסר הכרה, הרפלקסים שלו אינם תקינים ולכן הוא יונשם על ידי מכשיר המעביר אויר אל ריאות המטופל. בהרדמה כללית לצורך טיפולי שיניים משתמשים בצינורית העוברת דרך האף וזאת על מנת לשמור את חלל הפה פנוי לטיפול.
לצורך הטיפול מתקיים מפגש מכין עם רופא/ה השיניים לצורך בניית תוכנית הטיפול וכן מפגש דומה עם הרופא/ה המרדים/ה אליו מגיעים עם תוצאות של בדיקות כלליות מקדימות.
יתרונות הטיפול בהרדמה כללית - ההשפעות החשובות של השימוש בהרדמה כללית, דומות לשימוש בסדציה ומסוכמות בסעיפים הבאים:
1. למטופלים חרדים במיוחד - מאפשר רגיעה ונינוחות, הפחתת חשש וחרדה.
2. אין תחושה של הכאב - ביצוע פעולות ללא אלחוש כלל וגם אם כן ללא תחושה בטיפול.
3. העלמת תפיסת הזמן - מאפשר לעבור טיפולים מורכבים, רבים וממושכים במפגש אחד.
4. אמנזיה מוחלטת - הטיפול ואי הנוחות שבו, לא נזכרים כלל.
5. שליטה מוחלטת וריכוז מאמץ בטיפול עצמו - ללא רפלקס הקאה, אי שיתוף פעולה, תנועתיות יתר וכדומה.
חסרונות הטיפול בהרדמה כללית - החסרונות העיקריים להרדמה כללית מסוכמים בסעיפים הבאים:
1. עלויות - במרבית המקרים, עלויות גבוהות יותר של הטיפולים עצמם בנוסף לעלויות הרופא המרדים והאשפוז.
2. תקופת התאוששות - ארוכה יותר וכוללת לעיתים הישארות למעקב בבית החולים.
3. סיכוני ההרדמה עצמה - סיבוכים חמורים (כולל מוות) בסבירות נמוכה מאד אך קיימת !.
3. סיבוכים מהטיפול הדנטלי - עלולים להופיע לאחר הטיפול ולו רק משום ריבוי הטיפולים שבוצעו באותו מועד.
במסגרת האפשרויות של רופאי השיניים ל"תקן" ניסיון קודם או חרדה, היה והחרדה מוגברת, ניתן על ידי שימוש בהיפנוזה (כמו גם בשיטות של דמיון מודרך וכד'), לנסות להביא את המטופל/ת החרד/ה, ללמידה וחוייה חיובית מתקנת ובכך להגיע למצב נוח יותר אשר מאפשר טיפול ותפקוד תקין.
בנוסף, השימוש בהיפנוזה, הוא האפשרות העיקרית לטיפול במטופלים בעלי רגישות (אלרגיה) לחומרי ההרדמה והאלחוש המקומי.
היפנוזה (Hypnosis) - היא מצב בו תוך כדי ריכוז עצמי, מצליח האדם לנצל את הקשר בין המודע-תת מודע וגוף-נפש-מוח על מנת להביא לשיפור ושינוי גופני או נפשי.
היפנוזה מתקיימת בעזרת כמה טכניקות ודרגות עומק שונות, אשר בהתאמה מבוצעות על ידי צוות מקצועי, בעלי רישוי לעסוק בכך. התהליך ההיפנוטי מתקיים באופן אישי אצל המטופל/ת, כשהמהפנט משמש למעשה כמדריך או מאמן להבאת המטופל/ת למקום הרצוי. כמובן שתהליך זה יכול להתקיים רק במקרה של אמון מוחלט בין המטופל/ת למהפנט ובהמשך יכולים מרבית המטופלים להיכנס ולצאת מהמצב בעצמם.
במרבית המקרים יש לקיים מספר פגישות מכינות לצורך בניית תהליך ההיפנוזה, זאת לפני שניתן יהיה לפעול במסגרת טיפול השיניים תחת ההיפנוזה.
השפעות תהליכי ההיפנוזה - ההשפעות החשובות של השימוש בהיפנוזה, דומות לשימוש בסדציה, מתחזקות יותר ככל שהתהליך עמוק יותר והן מסוכמות בסעיפים הבאים:
1. רגיעה והרגשת אופוריה - נינוחות, הפחתת חשש וחרדה.
2. הגבהת סף הכאב - כתלות בעומק ההיפנוזה, ביצוע פעולות ללא אלחוש כלל והפחתת תחושות כאב בטיפול.
3. הפחתה בתפיסת הזמן - מאפשר יותר "סבלנות" ויכולת לעבור טיפולים מורכבים וממושכים במפגש אחד.
4. אמנזיה - הטיפול ואי הנוחות שבו, לא נזכרים, דבר המאפשר טיפולים נוספים וחוויה חיובית מתקנת.
5. יכולת טיפול בהפחתה ברפלקס ההקאה, בחריקת שיניים ובעיות נוספות.