פחד, באופן עקרוני, הוא מנגנון איתות טבעי של הגוף המזהיר אותו מסכנה חיצונית מוחשית ובעזרתו הגוף יכול להתכונן ולהתגונן. לעומת הפחד, חרדה משמשת לאותו תפקיד של התראת הגוף בפני סכנה, אך היא לרוב מעוררת את הגוף בפני איומים בלתי מודעים. תגובות אלה של הגוף הינן תקינות לחלוטין, פרט לאותם מצבים של תגובת יתר, בהם החרדה גורמת לשיתוק המערכת, פוגעת בתפקוד או גורמת להזנחה ו/או נזק לגוף.

אחד מסוגי הפרעות החרדה נקרא פוביה (Phobia) וניתן לתאר אותו כפחד חזק ממצב מסויים (כמו פחד גבהים או ממקומות סגורים) או ממפגש עם אובייקט מסויים (כמו כלב או מעלית).
במצבים אלה של פוביה, מרגיש האדם פחד חסר פרופורציה ולא הגיוני ולמרות שבמרבית המקרים האדם מודע לכך, הוא ימנע מהאובייקט או מהמצב הגורם לפוביה ומכך יפגעו תיפקודו, הנאתו מהחיים ולעיתים גם בריאותו.

קיימות תיאוריות שונות לגבי הבסיס והגורמים לפוביה ובינהן:
1. הפוביה כפחד נרכש, סביבתי, בעקבות התנסות אישית או אף כעדות שמיעה, למקרה של טראומה ממצב דומה.
2. הפוביה כתופעת פחד המועבר גנטית תורשתית וגורם לתופעות חרדה דומות.

על מנת ל"סלק" פוביות קשות יש לרוב להיוועץ ולעבור טיפול פסיכולוגי, אשר בסיומו יוכל האדם להתמודד טוב יותר עם המצב והאובייקט אשר משתקים אותו. לעיתים, היה והחרדה גבולית, ניתן על ידי למידה וחוייה חיובית מתקנת, להגיע למצב נוח יותר אשר מאפשר תפקוד תקין.

חרדה מטיפולי שיניים או פוביה דנטלית - חלל הפה מוגדר על ידי רוב בני האדם כאיבר אינטימי-אישי ולכן כניסה אליו וטיפול בו על ידי גורם חיצוני, עלולים לגרום לקונפליקט וחרדה. חרדה זו מאופיינת במצבים שונים הגורמים להימנעות מטיפולים בחלל הפה והשיניים, בהן ניתן לראות גם את הפחדים הבאים:
1. פחד מזריקות ומחטים.
2. פחד מהמכשירים (רעש, רעד, כאב).
3. פחד מחנק ובליעת מכשירים או חומרים.
4. פחד מאיבוד שליטה על הגוף.
5. פחד כללי מצוות רפואי, לובשי החלוקים הלבנים.

החשש מהביקור במרפאת השיניים נפוץ ביותר ולמעלה מ- 50% מהאוכלוסיה איננה "אוהבת" את הביקור במרפאה. קרוב ל- 20% מהאוכלוסיה סובלים מחרדה דנטלית והם לרוב נמנעים מטיפולי שיניים, דבר הגורם לנזק מתמשך ומצטבר בתפקוד והמראה שלהם, מכאן בבריאותם הפיזית והנפשית ובכלל איכות החיים שלהם.

פרט לטיפול פסיכולוגי מעמיק על מנת ל"סלק" את החרדה הדנטלית, עומדים לרשות רופאי השיניים כלים נוספים להתמודד עם החרדה, כשבבסיסם עומדת החוויה החיובית המתקנת, כלומר להעביר את המטופל ממצב של חרדה, למצב של חשש נורמלי, כך שהוא יכול להתמודד עימו.

בדרך כלל, בעקבות צורך טיפולי ממשי יתקיים תהליך טיפולי מקביל, בו יבוצעו טיפולי השיניים בצורה שאמורה לספק את החוויה החיובית המתקנת וזאת על ידי:
1. תהליך של בניית אמון עם הרופא/ה המטפל/ת, תוך הבנת המצב והתייחסות סבלנית ואמפטית.
2. שימוש בסוגים ודרגות שונות של סדציה (טשטוש) כמו גז צחוק, תרופות הרגעה ואף סדציה עמוקה.
3. שימוש בדמיון מודרך, הרפיות והיפנוזה במשך תהליך הטיפול.
4. טיפולי שיניים תחת הרדמה כללית.

התוצאה המקווה מתהליך זה היא שהמטופלים אשר סבלו מחרדה יוכלו בעקבות חוויות מתקנות להפוך להיות מטופלים בצורה רגילה, זאת בייחוד משום שתחזוקת השיניים וטיפולי שיניים הם טיפולים מתמשכים ולחלוטין לא אירוע חד פעמי.