פרטים

נכתב על ידי ד"ר אורי שפריר

כניסות: 7512

במקרים שגרתיים, ניתן לטפל בחוסר שיניים הנובע מעקירתן או מחוסר מולד בעזרת שתלים דנטאליים.

שתלים אלו מתבצעים לרוב בפגישה אחת על ידי רופא/ה מיומנ/ת בתחום זה.

מהלך הנחת השתלים שונה ממקרה למקרה ותלוי בכמות וסוג השתלים והשיקום, כמו גם בכמות וסוג העצם במקום ההשתלה.

השתל עשוי מתכת טיטניום מיוחדת והוא עובר תהליכים מיוחדים במהלך הכנתו לשימוש כשתל בחלל הפה.

רקמת העצם נבנית ומתחברת לשתל הטיטניום בתהליך הנמשך בין ארבעה לשישה חודשים.

בדרך כלל מבוצע השתל תחת השפעת אלחוש מקומי.

בסיום תהליך קליטת השתל הדנטאלי מתבצעת חשיפה של כותרת השתל ומונחת כיפת ריפוי על גבי כותרת השתל.

בשלב זה ניתן להמשיך בביצוע השיקום על גבי השתל/ים כתלות בצרכים, במצב השתלים ובתכנון המקורי.

תמונת הדמייה למיקום השתלים בלסת

 FAQ - תשובות לשאלות נפוצות בנושא:

שאלה:
מה יהיה לי במקום של השתל, ממועד ההשתלה עד לשיקום הסופי ?

תשובה:
המטרה בביצוע שתל ושיקום עליו היא השלמת השן או שיניים החסרות בפה.

במצב בו השיניים החסרות חשובות לצורך אסתטי או ללעיסה ולא רוצים להישאר לאורך כל תקופת האיחוי ללא השן או השיניים, ניתן, על פי המקרה, לבצע סוגים שונים של שחזורים זמניים, כשהנפוצה היא תותבת זמנית נשלפת.

שאלה:
הרופאה טוענת שיש לעקור את השן, להמתין כמה חודשים, לבצע את השתל ולהמתין עוד כמה חודשים, לצורך מה ?

תשובה:
במרבית המקרים, נעקרת השן, משום שלא ניתן לשמור עליה עוד, דבר המלווה לרוב בתהליך דלקתי סביב השורש אשר פוגע בעצם. כמו כן עצם העקירה עצמה מותירה את האזור המיועד לשתל, כשהוא מחוסר כמות עצם המתאימה להשתלה במקום ולכן בחלק מהמקרים ממתינים לריפוי ובניה של עצם ורק לאחר מכן, פונים להשתלה במקום.

במרבית המקרים, ממתינים לאחר ביצוע השתל מספר חודשים, עד לשיקום עליו !

במהלך הזמן ווהתקדמות בטכנולוגיה והמחקר, מתבצעים יותר שתלים מיידיים (מוכנסים במעמד העקירה) כמו גם שתלים המיועדים להעמסה מיידית (ניתן להניח עליהם שיקום זמני, מייד במועד ההשתלה), כך שנראה שבעתיד טוב.

שאלה:
כמה זמן צריך לחכות עד לשיקום על השתל ?

תשובה:
לאחר ביצוע השתל, ממתינים בדרך כלל לאיחוי של העצם סביב השתל ולאחיזה מספקת שלו.
כתלות בסוג וכמות העצם התומכת, ממתינים ברוב המקרים כחצי שנה עבור לסת עליונה וכארבעה חודשים
בלסת התחתונה, זמן זה יכול להשתנות על פי החלטת הרופא/ה המשתיל/ה, עקב תנאים מיוחדים וספציפיים.

שאלה:
מהם סיכויי ההצלחה ולכמה שנים השתל יחזיק בפה ?

תשובה:
למעט מצבים סיסטמיים מיוחדים, ביצוע שתל אצל רופא/ה מיומנ/ת בכך, מצליח בכ- 95% מהמקרים.
הצלחת יצירת הקשר בין השתל לעצם בטווח הקרוב, מאפשרת במרבית המקרים, הצלחת השתל לשנים רבות.

 

 

נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה

 

 

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אורי שפריר

כניסות: 13947

כפי שכבר ראינו, רפואת השיניים המודרנית מתרכזת בתהליכי מניעה, כך שכיום הגנה בפני חבלות לאזור הפנים וחלל הפה, מקובלת מאד כטיפול מניעתי במטופלים החשופים לפגיעה זאת, כמו העוסקים בענפי ספורט שונים.

בכל ענף ספורטיבי, קיימת סכנה כלשהי לחבלה לאזור הפנים ולאזור חלל הפה. כתלות בסוג הפעילות הספורטיבית, מהירות הפעילות והסביבה בה היא מתרחשת, יחשבו ענפי ספורט מסוימים כמסוכנים יותר ובעלי סבירות גבוהה יותר לחבלות גוף בכלל ובאזור חלל הפה בפרט.

אזור הפנים ובייחוד אזור הלסתות וחלל הפה, נמצאים בחזית הסופגת. ברוב ענפי הספורט ובכלל, אנו פונים עם פנינו לכיוון האתר בו מתרחשת הפעילות. משום כך, אזורים הקרובים יותר לאזור הפעילות, חשופים יותר לפגיעה, בייחוד עם הם בולטים קדימה כמו הלסתות ובמיוחד השיניים הקדמיות.

החבלות נובעות בדרך כלל באופן ישיר מהספורט עצמו, כמו במהלומה לאזור הפנים, תוך כדי קרב באחת מאומנויות הלחימה שונות או בצורה עקיפה, כמו בנפילה מהאופניים במהלך מרוץ. ככל שהפעילות אינטנסיבית ומהירה יותר קיים סיכוי גבוה יותר לפגיעות ישירות ועקיפות.

החבלות כוללות:
1) רקמות רכות - חבלה, שריטה, שפשוף, מכה, שטף דם, חתך וכדומה.
2) שיניים - תנועה של שן בלסת, שברי שיניים בדרגות שונות, יציאת שן מהלסת.
3) עצמות הלסת - סדקים ושברים מסוגים שונים.
4) זעזוע מוח - מעבר החבטה מהלסת לגולגולת.

מה עושים במקרה של חבלה ממקור ספורטיבי ?מסך זה לא עוסק בטיפול בחבלה עצמה ונושא זה מוצג בנפרד במסכי עזרה דחופה. לעומת זאת, מסך זה עוסק בתהליכי המניעה בהם צריך להגן על אותם ספורטאים העוסקים בספורט שבו סבירות כלשהי לחבלה. גם כאן, המניעה היא עיקר העניין, מי שיכין ויגן עצמו לפני החבלה, לא יינזק כלל או שיינזק פחות ממי שאיננו מוגן.

באילו ענפי ספורט מדובר ?כל ענפי הספורט, בהם יש תנועה של הספורטאים, שלהם עצמם, תנועה יחסית לקרקע או לשחקני יריב, או שקיים כלי אשר נע, עלולים להוות בסיס לחבלה לאזור חלל הפה והשיניים. כך לדוגמא, קיימת סבירות גבוהה לחבלה בכל משחקי הכדור, מרוצים שונים וכמובן במקצועות האיגרוף והלחימה לסוגיהם.

אז מה צריך לעשות ?מבחינת חבלות ישירות לאזור הפנים והלסתות במקצועות בהן יש אפשרות לכך, חשוב להשתמש בקסדות או מגיני ראש מיוחדים. את השיניים וחלק מהרקמות הרכות יש להגן על ידי סד הגנה ספורטיבי העשוי לרוב מחומר סיליקוני ומולבש בדרך כלל על הלסת העליונה.
קיימים סוגים שונים של סדי הגנה ספורטיביים, הנבדלים בעיקר באזורי ההגנה, צורת הסד, החומר ממנו הסד עשוי והצבע שלו. הרופא/ה והטכנאי שמייצרים את הסד, מתאימים את סוג הסד לסגנון הספורטאים ולענף הספורט באופן ייחודי.

הסד מתבצע בדרך כלל בשני מפגשים. בראשון מעתיקים את צורת השיניים על ידי מטבעים של סיליקון אותם שולחים למעבדת השיניים. במפגש השני בודקים, מתאימים ומוסרים את הסד למטופל/ת.

אצל ילדים העוסקים בספורט, יש לקחת בחשבון, שיש צורך להחליף את הסד, כל תקופה קצרה, לאור השינויים שחלים בלסתות ובמיקום השיניים תוך כדי ההתפתחות. 

 FAQ - תשובות לשאלות נפוצות בנושא:

תשובה:
בניגוד למבוגרים, לסת הילדים והנערים ממשיכה להתפתח, כלומר מיקום השיניים וצורת הלסת משתנה.

היה ולא נחליף את הסד אחת לתקופה, נקבל אחת משניים: חוסר התאמה של הסד לפה או קיבוע של המצב בצורתו בעת נטילת המידות לסד, למרות המשך התפתחות הפנים והלסתות.

שאלה:
איך כדאי לשמור על הסד, כשהוא לא בפה ?

תשובה:
הדרך הנכונה היא לנקות אותו, לשטוף אותו ולשמור עליו בתוך קופסא מיוחדת כמו של תותבות.
מידי פעם ניתן לשטוף אותו בחומר המכיל כלורהיקסידין 2% ולהשאירו עם החומר לחיטוי  !

שאלה:
האם הסד יכול למנוע כל חבלה באזור ?

תשובה:
הסד הנפוץ מגן בעיקר על השיניים ומעט על הרקמה הרכה. ההגנה היא בעיקר על השיניים הקדמיות העליונות, אשר פגיעות יותר עקב מיקומן.

הסד אינו יכול למנוע לחלוטין חבלה ובמיוחד ברקמות הרכות ובעצמות הלסת והפנים, בייחוד במצבים של חבלה קשה.

במקרה של חבלה קשה לאזור המוגן, עלולים אנו להיפגע, גם השיניים המוגנות, אך בעוצמה מופחתת.

שאלה:
האם ההבדל בין סד מותאם אישית לסד שמכינים לבד במים חמים, מצדיק את ההפרש במחיר ?

תשובה:
איכות הסד שמבוצע בהתאמה אישית, על ידי מטבע של רופא/ת שיניים ויציקת טכנאי, גבוהה בהרבה והתאמתו לשיניים טובה הרבה יותר, כך גם יכולתו להגן על המשנן.

לגבי הפרשי העלויות... כמו תמיד השיקולים וההחלטה הם אישיים.

נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אורי שפריר

כניסות: 16996

כפי שכבר תואר, במקומות שונים באתר, עוסקת רפואת השיניים בימינו במניעה, כלומר הפחתת היווצרות ו/או התקדמות של המחלות השונות בחלל הפה.

 חלק מתהליך המניעה של העששת, או בשמה הנפוץ - חור בשן, הוא ביצוע של איטומי חריצים וחרירים במשטחים הגלויים של השיניים.

לאיטומי החריצים והחרירים בשיניים תפקיד עיקרי בהפחתת כמות שאריות המזון והחיידקים הנשארים זמן רב בסמוך לנקודות התורפה של השיניים . התהליך מתקיים בכך שאוטמים את החריצים והחרירים ויוצרים משטח חלק יותר, כך ששאריות המזון גולשות מעליהם ולא "נתקעות" בהם.

בנוסף, לאיטומי החריצים תפקיד משני באיתור מוקדי עששת ראשוניים, שעברו את הגבול הדק שבין איטום לסתימה, אך לא תמיד נראים בצילומי הרנטגן. במהלך ביצוע האיטום, יתכן ותתגלה עששת עמוקה יותר, אשר הטיפול בה הוא על ידי סתימה רגילה ואילולא היינו מבצעים את האיטום, לא היינו מגלים אותה כלל, כך שהנזק לשן היה גובר.

במהלך הטיפול לאיטום חריצים בשיניים, מבוצעות הפעולות הבאות, בדרך כלל, ללא צורך בהרדמה מקומית:
הכנת השן- סילוק שאריות מזון וצביעה מתוך חריצי וחרירי השיניים ולאחר מכן תהליך להגדלת שטח האחיזה של האיטום לשן.
ביצוע האיטום - הנחת חומר האיטום באזורים המיועדים והקשייתו על ידי אור מתאים.

איטום החריצים, כשכבת "פלסטיק" דקה, המודבקת למשטחי השן, עלול ל"התקלקל" עם הזמן, להתקלף לחלוטין או כחלקים ממנו, שם יתפסו שוב שאריות ולכן קיימת חשיבות גדולה לביקורות התקופתיות, זאת על מנת לאתר את האיטום שנפגם ולחדשו בהקדם האפשרי.

האם איטום חריצים מונע את כל החורים ?
בפרוש לא. ביצוע האיטום בצורה מיומנת, מפחית מאד את הסיכוי לעששת במשטחי השיניים שנאטמו. למרות זאת, לא ניתן לאטום את כל השן, לכן במקרים של צחצוח לקוי ואכילה מרובת פחמימות, תוכל להתפתח עששת באזורים אחרים כמו במשטחים שבין השיניים.

תמונה המציגה איטום חריצים בשן.

כמו כל תהליך מניעתי, יש להשתמש בו בחוכמה ובהתאמה לצרכי המטופל/ת באופן אישי. למטופלים בעלי קצב התפתחות חורים גבוה וקשיים בשמירה על היגיינת הפה, הטיפול לאיטום החריצים הוא הכרחי !! לעומת זאת, למטופלים בעלי צורת שיניים שטוחה, חריצים רדודים ומעוגלים, רמת היגיינה מעולה וקצב התפתחות עששת נמוך מאד, הצורך באיטומים קטן יותר.

האם הטיפול לאיטום חריצים מתאים לכל הגילאים ?
בהחלט כן. למרות שנהוג לחשוב שאת איטומי החריצים עושים רק כטיפול בשיניים של ילדים, הרי שהטיפול מתאים במיוחד לשיניים קבועות אצל ילדים ומבוגרים כאחד. לכל מטופל/ת ולכל שן, היה והם מתאימים להגדרות ולצרכים, ניתן לבצע איטום חריצים, להגנה נוספת, ללא הבדלי גיל.

 

איטומי החריצים הם רק חלק ממערך המניעה הנרחב שיש לרופאי השיניים להציע ולמטופלים לבצע, על מנת להילחם בהתקדמות החורים בשיניים.
הטיפול לאיטום החריצים, לא מונע חורים בשן לבדו !. ברמה היומיומית, עדיין יש לצחצח טוב, להעביר חוט, להפחית מכמות המזון העשיר בפחמימות ועוד ועוד...

FAQ - תשובות לשאלות נפוצות בנושא:

שאלה:
הרופאה המליצה לי על איטומי חריצים, מהם סיכויי ההצלחה ?

תשובה:
איטום החריצים, הינו טיפול מניעתי באזור משטחי השן המחורצים.

כשהאיטום מבוצע על ידי אדם מיומן, בצורה נכונה, עם החומרים המתקדמים ומקפידים על תנאים מתאימים, כולל מעקב תקופתי וחידוש האיטום בעת הצורך, אחוזי הצלחת האיטום במניעת עששת גבוהים ביותר.

שאלה:
הרופא טוען שיש בחריצי השן, התחלה של עששת וכדאי לבצע איטום, למה לא לבצע כבר סתימה ?

תשובה:
איטום חריצים הוא שלב שמרני יותר מביצוע סתימה, אם ניתן - עדיף להגיע למצב של איטום ולא של סתימה, העששת במצב זה מצויה בחריצים וסילוק החומר הפגוע יכול למנוע צורך בסתימה !

לעיתים משמש ביצוע האיטום כחלק מתהליך האבחון, כך שהיה וחושפים עששת עמוקה יותר במהלך האיטום תבוצע סתימה או סתימה ואיטום על פי הצורך.

 

שאלה:
האם איטום חריצים יכול למנוע עששת גם בחריצים שבין השיניים ?

תשובה:
איטום חריצים מבוצע על גבי משטחי הלעיסה המחורצים או במשטחים מחורצים אחרים, כמו אלה הפונים לכיוון הלשון ולכיוון השפה.

ה"חריצים" בין השיניים, אינם חריצים אלה מרווחים שבין שן לשן ואותם לא ניתן לאטום.

מניעת העששת במשטחים אלה מתבצעת על ידי העברת חוט יומיומית בין השיניים.

שאלה:
האם איטום הוא טיפול לשיני חלב, לשיניים קבועות לילדים או גם למבוגרים ?

תשובה:
איטום חריצים מבוצע על פי צורך, בכל שן וזאת על מנת למנוע התפתחות עששת, כמו גם כטיפול בעששת התחלתית בחריצי השיניים ללא קשר לגיל המטופלים.

 

נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אורי שפריר

כניסות: 106649

בחלל הפה רקמות מסוגים שונים ולעיתים הן נפגעות מנגעים שונים.

נגעי חלל הפה, עלולים לגרום לכאב בזמן אכילה ואף בדיבור. קיימים סוגים רבים ושונים של נגעים כששניים מהנגעים הנפוצים ביותר בחלל הפה הם שלפוחיות הרפס (הידוע גם בשם שלפוחיות או פצעי חום) ואָפְטוֹת (האות פ' רפה).

אָפְטוֹת (aphthous) נקראות גם פצעי מוגלה, או כיבים, מופיעות בדרך כלל כנגע שטוח בודד, לרוב קטן (3-6 מ"מ), לרוב בצבע לבן עם הילה אדומה, אשר מופיע לרוב על הלשון, החיך הרך, על רירית פנים השפתיים והלחיים ופחות על  החיך הקשה או בחניכיים. האפטה כואבת למדי ונמשכת בדרך כלל בין 5-10 ימים.

נגע האפטה נפוץ בכשמונים אחוזים מהאוכלוסייה בין הגילאים של 10 עד 20, יותר אצל נשים. המידע המוכח כרגע מצביע על כך שאפטות נוצרות כתוצאה מתגובה חיסונית מקומית אשר קשורה למתח, טראומה, או גירוי, כמו גם מאכלים חומציים כמו עגבניות, פירות הדר או אגוזים, ידועים כגורם לגירוי.

אפטות אינן מדבקות משום שהן אינן נגרמות על ידי חיידקים או גורמים ויראליים ולא ניתן להדביק  בהן באופן מקומי או לאדם אחר.
הטיפול באפטות מכוון להקלת אי הנוחות, הכאב וכן שמירה מפני זיהומים. הטיפול הנפוץ הוא על ידי משחה המכילה סטרואידים כמו אוראקוט Kenalog in Orabase  0.1%, או בנוזל מאלחש כמו Kank-A אשר בנוסף להפחתת הכאב מהאזור, הנוזל מחטא את האזור ומצפה אותו בשכבת הגנה.

במצבים מסוימים בהם האפטות מופיעות בשכיחות גבוהה, במספר מוקדים בכל פעם ו/או בגודל גדול במיוחד, יתכן ונגעי האפטות הן סממן של מצב סיסטמי נרחב יותר כגון בעיה במערכת העיכול או החיסון.

שלפוחיות חום הם שלפוחיות מלאות נוזל אשר בדרך כלל מופיעות על השפתיים. הם גם יכולים להופיע גם על החניכיים, או על החך הקשה, אבל זה נדיר יותר. שלפוחיות חום בדרך כלל כואבות, כשהכאב עשוי להקדים את הופעת הנגע הנראה עד כמה ימים. השלפוחיות יכולות להיקרע תוך מספר שעות ולאחר מכן להתחיל להגליד. התהליך נמשך כשבוע עד עשרה ימים.

וירוס זה לטנטי (רדום) אצל אנשים נגועים,  אבל עלול להיות  מופעל על ידי תנאים כמו לחץ, חום, טראומה, שינויים הורמונליים ואף חשיפה לשמש. כשהנגעים מופיעים שוב, הם נוטים להיווצר באותו מקום.

שלפוחיות החום מדבקותשלפוחיות החום מדבקות, כשהזמן בין קריעת השלפוחיות ו​​עד שהנגע מחלים לחלוטין, הוא הזמן בו הסיכון הגדול ביותר עבור התפשטות הזיהום. הווירוס יכול לעבור ולהדביק במגע, לעיניים ואף את אברי המין, באדם הסובל כמו גם לאנשים אחרים.

הטיפול בשלפוחיות החום כולל ציפוי הנגעים במשחת הגנה המכילה נוגד נגיפים, כמו כמו משחת אציקלוויר 5%. כרגע עדיין אין תרופה.

על מנת להפחית את הסיכוי להדבקה בוירוס ההרפס מומלץ להימנע ממגע ברירית כאשר הנגע קיים, אין לסחוט או לצבוט את השלפוחיות, יש לשטוף ידיים היטב לפני מגע בעיניים, אזור איברי המין, או אדם אחר. לצערנו ולמרות כל הזהירות, ניתן להעביר את וירוס ההרפס גם כאשר אין נוכחות ברורה של שלפוחיות.

סוגים נוספים של שינויים ונגעים בחלל הפה:

טורוס - בליטה גרמית - בחיך הקשה נקראת palatinus - ובלסת התחתונה נקראת - mandibularis צמיחה גרמית קשה אשר נפוצה אצל אנשים מעל גיל 30, ורק לעתים רחוקות זקוק לטיפול בעקבות צורך בהתאמה של שיניים תותבות.

Leukoplakia - נגע בצבע לבנבן בעל עובי המופיע כתלאי על החלק הפנימי של הלחיים, החניכיים או הלשון. לרוב נגרם על ידי צמיחה עודפת של תאים ושכיח אצל משתמשי טבק, כמו גם גירוי של תותבות או הרגל של לעיסת הצד הפנימי של הלחי. נגע מסוג זה עלול להתפתח בחלק מהמקרים לנגע סרטני.

קנדידה - זיהום פטרייתי המתרחש כשפטריות המצויות בחלל הפה מתרבות לכמויות גדולות. נפוץ בקרב מרכיבי תותבות ומתרחש לרוב אצל אנשים צעירים מאד, או זקנים, חלשים בעקבות מחלה, או שיש להם בעיה עם המערכת החיסונית שלהם, כמו גם אנשים בעלי תסמונת יובש בפה. קנדידה יכולה להתפרץ גם בעקבות טיפול אנטיביוטי, אשר מקטין את כמות החיידקים הנורמליים בפה ומאפשר שיגשוג של הפטרייה.

לשון שעירה - מצב נדיר יחסית המתרחש עקב התארכות של בלוטות הטעם אשר עלול להיגרם על ידי היגיינת הפה ירודה, כתגובה לגירוי כרוני ברקמת הפה וכן עישון. 
 
 סרטן הפה - עשוי להופיע ככתם לבן או אדום של רקמות הפה, או כיב קטן שנראה כמו כיב שגרתי וכואב.
האזורים הנפוצים ביותר בהם מתפתח סרטן הפה נמצאים בשפתיים, על הלשון ורצפת הפה.
תסמינים אחרים כוללים גוש אשר ניתן לחוש בו בתוך הפה או הצוואר, כאב או קושי בבליעה, בדיבור, או לעיסה, כל כיב, גוש או יבלת, כמו גם צרידות שנמשכת יותר משבועיים, חוסר תחושה באזור מסויים בפה או באזור הפנים.

 

מה ניתן לעשות על מנת להפחית את הסיכוי לנגעים בחלל הפה ?
  • הפסקת עישון. 
  • הפחתת לחץ. 
  • הפחתה מפגיעות בפה הנגרמת על ידי צחצוח שיניים קשה, מזון קשה ושיניים תותבות שאינן מותאמות. 
  • לעיסה איטית. 
  • שמירה על היגיינת פה טובה, כולל ביקורים סדירים אצל רופא השיניים והשיננית. 
  • תזונה מאוזנת כולל ויטמינים. 
  • זיהוי רגישויות למזון והימנעות ממנו. 
  • שתית מים מרובה. 
  • הימנעות ממזון או משקאות חמים במיוחד.

חשוב להתייעץ עם רופא אם פצע בפה לא נרפא בתוך שבועיים. פצעים בפה מאפשרים לחיידקים ווירוסים להיכנס לגוף ולפתח זיהומים. 

אנשים הצורכים אלכוהול, מעשנים, משתמשים בטבק, מטופלי כימותרפיה או הקרנות, מטופלי מח עצם או תאי גזע, חולים עם מערכת חיסונית חלשה,  מומלץ לבצע ביקורת קבועה על ידי רופא. אחד מהסימנים הראשונים של סרטן הפה הוא פצע בפה שאינו נרפא.

הבדיקה הנפוצה היא של אזור הראש, הפנים, הצוואר, השפתיים והחניכיים. עוד ייבדקו בחלל הפה אזורים בעלי סיכון גבוה, כמו רצפת הפה - האזור מתחת ללשון ומצידי הלשון, החיך הקשה והחיך הרך. אם יאותר נגע חשוד, הרופא עשוי להמליץ ​​על בדיקה מעמיקה יותר של רקמות רכות בחלל הפה.

 

נערך ע"י: דר' אורי שפריר - רופא שיניים - מרפאת שיניים "פה אחד" גדרה