מיקום התפתחות החור בשן, תלוי בהישארות הגורמים היוצרים את העששת לאורך זמן.
האזורים בהן השכיחות הגבוהה ביותר להתפתחות עששת מאופיינים בהישארות מוגברת של רובד חיידקי השן. כלומר באזורים אלה נשארים החיידקים ושאריות המזון למשך זמן ארוך יותר ולכן יכולים ליצור חומציות לאורך זמן מספק לייצירת העששת.
בטבלה זו מתוארים אזורים הפגיעים יותר לעששת:
| תאור האזור | האזור |
| חריצים וחרירים אנטומיים במשטחי השן עליהם לועסים, במקרה שהם צרים ועמוקים, כולאים יותר טוב את שאריות מזון וחיידקים לאורך זמן | חריצים וחרירים במשטח הלעיסי |
| חריצים וחרירים אנטומיים במשטחי השן הפונים ללחי או לחך, כשהם עמוקים נתפסים בהם שאריות מזון וחיידקים לאורך זמן | חריצים וחרירים במשטחים הפונים ללחי או לחך |
| אזור משטחי השן הצמודים לשן הסמוכה, במהלך הלעיסה נכלאים בינהם שאריות מזון וחיידקים לאורך זמן | נקודות ומשטחי מגע בין השיניים |
| מרחב אנטומי קטן באזור צוואר השן על משטחי השן הקרובים לחניכיים, צורת השן: צוואר דק וכותרת רחבה יותר, גורמת להימצאות שאריות מזון וחיידקים לאורך זמן | צוואר השן |
| מדרגות ופערים מיקרוניים בין משטחי השן לשחזורים קיימים כסתימות וכתרים מאפשרים הישארות טובה יותר של שאריות מזון וחיידקים לאורך זמן | סמוך לשחזורים קיימים |
| אזורים קשים לגישה וניקוי, בדרך כלל באזור אחורי של הפה או באזורים של צפיפות שיניים, בהם נשארים שאריות מזון וחיידקים לאורך זמן | אזורים קשים לגישה |